געגועים אל עיר

מאת אסתר זנדברג

האם אפשר להפוך את הערים למקומות שיהיה רצון לחיות בהם במקום בבית קטן בחיק הטבע?

האדריכל הצרפתי ז'אן נובל אמר פעם, כי היומרה לתכנן עיר חדשה, כמוה כיומרה לכתוב ספרייה. ראיות לאבחנתו של נובל - המטילה ספק בעצם האפשרות לתכנן עיר - פזורות מאז תום מלחמת העולם השנייה ברחבי העולם, ובכלל זה בישראל.

עשרות ערים חדשות נבנו בישראל אחרי הקמת המדינה על פי תכנון מראש. אף לא אחת מהן איננה "עיר" במובן המסורתי, בעלת מרכז שבו משולבים בהרמוניה מגורים, מסחר, תעסוקה ובילוי, עם כיכר עיר, רחוב עירוני ועוד כיוצא באלה סממנים שהפכו נוסטלגיה כמעט.

העירוניות האבודה והדרכים להשבתה היו הנושא של כנס היסוד של עמותת "מרחב: התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל", שהתקיים בשבוע שעבר בבאר שבע. העמותה, שיסדו אנשי מקצוע מתחום האדריכלות והתכנון, שמה לה למטרה לחזור לעיר ולכיכר, לחדש את מרכזי הערים ולהפוך אותן למקומות שאנשים ירצו לחיות בהם במקום בבית קטן בחיק הטבע ההולך ונעלם. מייסדיה מאמינים, כי עירוניות מתחדשת היא הדרך היחידה שבה אפשר להציל את המרחבים הפתוחים בארץ ושבה "החברה הישראלית תוכל להמשיך להתקיים ולהתפתח".

מאות המשתתפים שגדשו את אולמות הכנס הם עדות לעניין שהעירוניות המתחדשת מעוררת כיום בישראל, כעשור אחרי שפרצה לזירת התכנון הבינלאומית. ב-1993 הוקם בארצות הברית הקונגרס לניו-אורבניזם (
CNU), וזה כשלוש שנים פועלת תנועה דומה באירופה - המועצה לעירוניות אירופית (CEU). משנתן של התנועות הללו היא הנוסחה הסדורה והמגובשת ביותר בתחום התכנון העירוני שנוצרה בעידן הפוסט-מודרני, והיא אחד הנושאים המרכזיים - והשנויים במחלוקת - בשיח התכנוני והציבורי הבינלאומי. בהשראתן ניסחה מרחב את אמנת היסוד שלה, ועם אורחי הכבוד בכנס נמנו בכירים בעמותות-האחיות בחו"ל.

הקמה של תנועה לעירוניות מתחדשת בישראל - שיש בה הרבה ערים, יותר מדי ערים, אבל בלי עירוניות - היא בזמנה ובמקומה. באר שבע החדשה היא דוגמה מייצגת, ולא במקרה נבחרה לארח את הכנס. מאז הקמתה כורעת העיר תחת תוכניות וניסויים בתכנון עירוני שכשלו. העיר גדולה מדי (54 קמ"ר, יותר מתל אביב שמספר תושביה כפול) ומפוזרת. היא מלאה חורים ריקים בלא בנייה, המונחים כריחיים על צווארה, ובכל זאת היא ממשיכה להתרחב ולתפוח. רק באחרונה קיבלה באר שבע אישור לספח עוד 30 קמ"ר של קרקע שיתמלאו בעוד שכונות בלי עיר.

בבחירת מיקום הכנס סימנה עמותת מרחב את המשימה החשובה והסיזיפית של שינוי התמונה. משימה לא פחות חשובה העומדת לפניה בצעדיה הראשונים היא הפקת לקחים מפעילותן של התנועות הבינלאומיות ששימשו לה השראה ומהדילמות שעוררו.

התנועות הללו אמנם איבחנו נכון את נקודות התורפה של תכנון הערים המודרני, אבל סדר היום החדש שהן מציעות מתמקד בהיבטים החיצוניים של העיר, בצורניות ובאסתטיקה, ופחות במהותה כמרחב הזדמנויות שוויוני ודמוקרטי לכל.

כך, לדוגמה, תחת שם הקוד של התחדשות עירונית הן מעודדות הפרטה של מרחבים ציבוריים בשיטת ה-
BID (ביזנס אימפרובמנט דיסטריקט) והפקדתם בידי חברות אחזקה וניהול פרטיות, המסלקות מהם "אלמנטים לא רצויים". ובשם העירוניות הן מקימות ערי צעצוע בסגנונות פסוודו-היסטוריים לבני המעמד הבורגני האמיד והלבן, דוגמת סי סייד בארה"ב ופאונדברי ואפטון בבריטניה - ומקדמות למעשה סדר יום ניאו-שמרני המיטיב עם מי שטוב לו.

אם אפשר עדיין לממש את הפנטסיה של העירוניות בעידן שבו תנאי הייצור של ערים מורכבים מכדי לציירם בצבעי הפסטל של העירוניות החדשה - זו שאלה, שאין עליה תשובה. כך או כך, תרומתה של מרחב תהיה משמעותית, אם תמצא את האיזון המידתי בין התכנוני, האסתטי, החברתי, הפוליטי והאתי. בתום הדיונים המרתקים לא היה מנוס מן המחשבה, שרבות מבעיותיה של באר שבע היו נפתרות, לו מאות המשתתפים בכנס היו גם גרים בה.