אנו מתכבדים לפרסם כאן את עשרת הכלים לעירוניות טובה כפי שנוסחו ע"י חברי עמותת מרחב ואנו מקווים שיאומצו בחלקם או ברובם במקומות רבים בארץ ליצירה של ערים אנושיות מורכבות ומשובחות.
1. רחובות לאנשים. אנשים נמשכים אל העיר בשל יכולתה לשמש מאגר גדול לקשרים עם אנשים אחרים. קשרים אלה מהווים מקור להזדמנויות חברתיות, עסקיות ותרבותיות. קשרים רבים נוצרים במרחב הציבורי והרחוב הוא המרחב הציבורי הנפוץ והמרכיב היסודי של העיר. אנשים רבים יותר יבחרו לעבור ברחוב בו הם ירגישו נוח, בטוח ומעניין, וכך יגבירו את סיכוייהם למפגשים אקראיים והזדמנויות חדשות.
2. שימושים מעורבים מבטיחים נוכחות של אנשים שונים, בזמנים שונים, למטרות שונות ברחובות העיר. נוכחותם של אנשים רבים ושונים ברחוב ברוב שעות היממה מגבירה את הבטחון האישי. שימושים מעורבים מאפשרים הקטנת כמות הנסיעות וצמצום התלות ברכב. לכן, יש להימנע מלחלק את העיר לאזורים בעלי מאפיינים אחידים כגון: אזור תעשיה או קריית חינוך.
3. נגישות מירבית. רשת רציפה וצפופה של רחובות, כאשר המרחק הממוצע בין צמתים הוא 60-150 מ', מאפשרת מגוון אפשרויות תנועה רבות ויוצרת חשיפה גדולה של העסקים והזדמנויות לאנשים. רשת זאת הופכת את העיר להליכתית, מקטינה את גודש התחבורה ברחובות הראשיים, תורמת לבטיחות בדרכים וכך יוצרת נגישות נוחה לכולם. בשום מקרה לא ראוי לתכנן רשת רחובות הירארכית ומרחקים גדולים בין צמתים באיזור עירוני.
4. צפיפות ושימוש יעיל בקרקע. צפיפות עירונית (מספר התושבים של העיר יחסית לשטחה הכולל) היא מרכיב הכרחי של עירוניות טובה. מתחת לצפיפות מינימאלית לא יכולה להתקיים עיר. יש להימנע מהפיתוי של הרחבת העיר כדי לתת מענה לביקושים למגורים ותעסוקה ולמצוא דרכים לנצל קרקע קיימת שאיננה בשימוש יעיל בתוך העיר. צפיפות ציבורית (מספר התושבים ביחס לשטח הציבורי) משפיעה אף יותר על איכות המרחב הציבורי: עדיף לתכנן את מימדיו של כל מרחב ציבורי בהתאם למספר האנשים העשויים לעבור בו במקרה.
5. עירוב אוכלוסיות. הגיוון האנושי הוא חלק מעוצמתה של העיר. כל מתחם בעיר יתוכנן כך שיתאים לכולם – דיור מגוון מאוד באופני בינוי, באדריכלות ובגודל הדירות הינו הכרחי למשיכת אוכלוסיה מגוונת. דיור בר-השגה צריך להיות חלק אינטגרלי מכל אזור בעיר. מתחמים לאוכלוסיות הומוגניות לא מאפשרים את מגוון ההזדמנויות ההכרחי לקיומה של עיר טובה. מתחמים הומוגניים המוקמים בבת אחת מזדקנים ומתנוונים בבת אחת.
6. מגוון אפשרויות של תחבורה. נגישות לשירותים ותעסוקה היא מרכיב חיוני ברווחתו של הפרט. העיר צריכה לאפשר מבחר של אמצעי תחבורה זמינים ונוחים. תכנון מוקדים עירוניים סביב תחבורה ציבורית היא דרך טובה לשיפור הנגישות להולכי רגל, רוכבי אופניים ומשתמשי התחבורה הציבורית. יש להימנע מעידוד השימוש ברכב הפרטי בין השאר על ידי ניהול מדיניות חניה נבונה המתמחרת את החניה לא לפי עלות מקום חניה, אלא לפי הביקוש לו.
7. מבני ציבור, פארקים וגנים בוני עיר. מבני הציבור והשטחים הפתוחים מהוים חלק חשוב מהעיר ומהרחוב וראויים לתכנון איכותי ומובלט. מקומות אלו מוקפים במספר רב של תושבים הנמצאים במרחק הליכה מהם ונהנים משרותיהם. בנוגע למבני הציבור והשטחים הפתוחים יש לעודד אדריכלות המתיחסת לקנה המידה האנושי ולרגישות האנושית לחלוקה קטנה, לצמחיה ולצבעוניות אשר ביחד יכולים להעניק את הרגעים המיוחדים של יופי בעיר. שפע של שטחי ציבור המרוחקים ממגורים מהוים בזבוז במשאבים לתחזוקה ומהווים פגיעה אקולוגית.
8. תהליכי תכנון משתפים. יש לעודד שיתוף פעולה של הקהילה ובעלי עניין בהחלטות לפיתוח הישוב בכדי ליצור מעורבות ואחריות ציבורית המאפשרים ביצוע בפועל, וכך להפסיק להתייחס לציבור כגורם מפריע. שיתוף הציבור ובעלי העניין עשוי לתרום לפרוייקטים המתאימים יותר לצרכים של המשתמשים בהם, ולזרז את קידומם.
9. חיזוק מרכז העיר. טיפוח הקהילה המקומית יוצר תחושה חזקה של גאווה מקומית. שיקום וחיזוק מרכז העיר הוא המפתח והתמריץ להעצמת העיר כולה. חיזוק המרכז תורם לחיי כל תושבי העיר וסביבתה. קל יותר להגשים את עקרונות התכנון הנ"ל במרכז העיר הותיק.
10. מורשת וזהות מקומית. המורשת הטבעית והבנויה של העיר היא נכס יקר. יש להגדיר את אותם שטחים פתוחים, מרקמים בנויים, שכונות ותיקות ומבנים מיוחדים המהווים חלק מסיפורו של הישוב, לשמור עליהם ולטפחם. רצוי לתכנן כל פרוייקט חדש כך שהוא יתרום לזהות היחודית ולמיצובה של העיר.
