מאי 17 2012
זכרונות מבית אמא – אוטובוס לקריות
פוסט מאת אדר' נעמה ריבה.
לפני כחודשיים פורסם פוסט על תכנון ותחבורה ציבורית, שעלה גם ב-nrg, וזכה גם לפולואפ. טוקבקיסטים רבים העלו טרוניות על כך שבחינת יעילות התחבורה נערכה "בבועה" התל אביבית ושוב פעם גם העיתונאים (מהגרים, תושבי הפריפריה בעבר) אינם מתייחסים לנעשה מעבר לירקון. יש לי וידוי, התגוררתי 27 שנה בחיפה ובקריות ולכן הזדהיתי קמעה עם הקוראים הממורמרים. במשך שהותי הארוכה באזור ובמיוחד במשך חמש שנות לימודי ארכיטקטורה הבנתי עד כמה קיים קשר ישיר בין תכנונה הלקוי של העיר לבין הניידות הבלתי אפשרית בה. לכן מתוך התנסות אישית, לא מוצלחת במיוחד עם המערכת התחבורתית המסועפת, בחרתי להעלות נושא חשוב זה.
בגיל 17 וחצי אחרי מספר לא מבוטל של טסטים זכיתי ברישיון הנהיגה המיוחל ושחררתי את הורי ואת אחיי הבכורים מתפקידם כנהגי המוניות הפרטיים שלי ומאז למעשה במשך מספר שנים פרט למספר נסיעות בודדות בזמן שירותי הצבאי כמעט ולא נסעתי באוטובוסים. בהיותי סטודנטית מצאתי את עצמי משכירה דירה. במהלך חודשיים חיפשתי רכב שיאפשר לי לחזור לחיות חיים חופשיים בחיפה, אשר במהלכם הכרתי על בוריה את התחבורה הציבורית בעיר ועד עכשיו אני זוכרת את אותם החודשיים כמתישים ביותר. מעולם לא הרגשתי עד כמה כל דקה מחיי מתבזבזת על תחבורה לקויה ובלתי יעילה ובכלל קיימת תחושה, שהעולה לאוטובוס החיפאי הינו 'מוקצה', אדם שזמנו איננו חשוב, הוא ככל הנראה סטודנט מרופט, ניצולת שואה ערירית, בן טיפש עשרה או עולה חדש זאת בשונה מהנוסע המרכז תל אביבי הממוצע שמתויג כמישהו שמכר את מכוניתו כי מאס בחיפושי חנייה.
במהלך חלק מהתקופה הסטודנטיאלית שלי התגוררתי בסמוך למרכז חורב, מקום שנחשב מרכזי בקנה מידה חיפאי. במהלך אותם חודשיים מדוברים ערכתי מספר רב של נסיעות באוטובוס לכיוון הקריות, הצ'ק פוסט, העיר התחתית וחוף הכרמל. כדי להגיע לקריות מחיפה יש צורך לקחת קו 133 או 123, לעצור בתחנת מרכזית המפרץ ולחכות פרק זמן שעלול להתמשך לכדי 20 דקות ולקחת קו המשך –51, למשל לקריית חיים או לכל קריה אחרת. על פי אתר "אגד" נסיעה זו תערוך חמישים דקות, בפועל היא ארוכה הרבה יותר. וכך לאחר שצעדתי מביתי החיפאי מרחק לא מבוטל, שכלל ירידה ארוכה במדרגות ועלייה מתונה בהמשך הגעתי לתחנת האוטובוס המיוחלת. תושבים שמתגוררים בשכונה בשכונה פנימית יותר, מצבם קשה מנשוא.
כשחיפשתי מפה מקבילה באתר האינטרנט של "אגד" ובאתרים נוספים למפות האינטראקטיביות של "דן", לא מצאתי את מסלול הקווים המדויק, יסלחו ה"מגגלים" המוכשרים ממני אם אכן יש כזאת מפה, אבל עצם זה שלא מצאתי כזאת, מעיד על יעילות האתר. ובכן, תייר ליום אחד בחיפה כשהוא עולה על קו 133 או 123 או איננו יודע מה מצפה לו, למעשה הוא זכה בשני כרטיסים במחיר אחד, הראשון הוא כרטיס הנסיעה והשני סיור ממונע ברחבי העיר. קו 123 למשל, בו הרבתי לנסוע, חושף בפני נוסעיו כמעט כל רחוב אפשרי בשכונת נווה שאנן, זאת אחרי שעבר ברמות ספיר, השיק לטכניון ולקראת הסוף קפץ גם לדרך יד לבנים, המרחק בין תחנה לתחנה יכול להיות גדול. אם תעלה על קו 133 תזכה לראות את ה-land mark של חיפה מרכז הכרמל והמקדש הבהאי.
מסלול הייסורים הזה הוא נגזרת ישירה של תכנון לקוי, ספורדי, הוא תוצר של עיר שכל שכונה בה היא כפר עצמאי, יש שיאשימו את הטופוגרפיה של העיר במצבה, אך קיימות בעולם ערים הרריות, כדוגמת סן פרנסיסקו בהן תוכנן גריד ואכן התחבורה שם יעילה יותר. גם בחיפה יש עדות לתכנון עירוני, שכונת הדר בחיפה שתוכננה על ידי ריכרד קאופמן ובה מתקיימת רשת רחובות העוברת בין שדרות הציונות ובלפור וזואכן שכונה נעימה יותר להולכי רגל וצפופה יחסית, אך השפעתה על כלל המערכת התחבורתית בעיר היא מינורית. הכרמלית שעוברת דרך העיר התחתית, שכונת הדר ומגיעה לכרמל, היא אמצעי יעיל, אבל בעיקר למי שגר בסביבתו.
ונחזור לסיפור, לאחר כארבעים דקות בקו 123, הגעתי למרכזית המפרץ, שם חיכיתי עשרים דקות נוספות לקו 51, אחרי נסיעה יחסית ישירה לכיוון צומת הצריף, על כביש עכו – חיפה בלב אזור תעשייה, קו האוטובוס המקומי נכנס לתוך קריית חיים,יש לציין שגם היא תוכננה על ידי קאופמן כגריד אורתוגונלי, אך הנתק מחיפה והחיבור האקראי בין ערי הקריות לא משאיר שום סיכוי לתחבורה תקינה. האוטובוס מזגזג כמעט לכל רחוב אפשרי ורק לאחר כשעה וחצי הגעתי לבית הורי היקרים. אותה נסיעה ארכה ל יברכב, ביום ללא פקקים – רבע שעה ולכל היותר חצי שעה. זאת מכיוון שהנסיעה ברכב פרטי היא על כבישים מהירים, בעלי אופי בין עירוני כדוגמת כביש 22 ודרך דורי, מקומות בהם אין בני אדם ולכן תחבורה ציבורית לא עוברת בהם.
נסיעה ממרכז חורב לקריית חיים אורכה 15 קילומטרים, על פי גוגל תיערך 25 דקות, באוטובוס – רק אלוהים יודע.
תדירות קו 51 מחיפה לקריית חיים. הנתק בין השכונות הרבות מייצר ריבוי קווים וגורר תדירויות נמוכות לכל קו.
אגב, נסיעה משולבת לתל אביב ממרכז חורב באוטובוס וברכבת (בקיץ התפקוד שלה היה יחסית תקין) ארכה לי באותה תקופה פרק זמן זהה לנסיעה לקריות ואף פחות, היחס בקילומטראז' הוא 1 ל6. היעדרו של מרכז ברור בחיפה ובגרורותיה וחוסר בתכנון היררכי יצרה קבוצת ישובים ושכונות פריפריאליות שהניידות בהן מבוססת על כלי הרכב הפרטיים והאוכלוסייה החלשה שנאלצת לנסוע באוטובוסים מבזבזת זמן יקר מידי יום. המטרונית החיפאית שנמצאת בתהליך בנייה מתמשך לא תפתור את בעיות התחבורה של העיר, כי תכנונה של העיר לא מאפשרת תחבורה יעילה. ואכן האמצעי היעיל היחיד בין הקריות לחיפה הוא הרכבת שנוסעת באופן רציף על קו החוף וביום טוב מגיעה אפילו לתל אביב. לפני כמה חודשים סיימתי את לימודי האקדמיים ועברתי לתל אביב, את המכונית השארתי בחיפה, סוף סוף התחלתי ללכת ברגל ושמחה לנסוע כל יום בקו 5 וקו 4, והם לא היו יכולים להיות כל כך יעילים בלי רשת הרחובות העירונית המוצלחת של מרכז תל-אביב.
