כנס ראשון לתכנון ביישוב הערבי

יום חמישי 22 באפריל 2010 03:00 מאת: אסתר זנדברג

העיר סכנין. "אנחנו לא רוצים עוד הולילנד" תצלום: דפנה בן ברוך

העיר סכנין בגליל - העיר של יום האדמה ואירועי אוקטובר, העיר של נישול ושל הפקעות שטחים לטובת ייהוד הגליל, של משקעים וחשדות - תארח בשבוע הבא כנס ראשון בסוגו לתכנון ביישוב הערבי, "כנס סכנין לחדשנות תכנונית: עירוניות ביישוב הערבי". הכנס יוקדש לדיונים, הרצאות וסדנאות עבודה בסוגית העיור ביישוב הערבי - או למעשה בהעדר העיור - במטרה לעורר מודעות "לצורך ביצירת סביבה עירונית הולמת ביישוב הערבי ובמעבר מכפריות לעירוניות".

ליוזמה חברו כמה גורמים: עמותת "שכנים" - עמותה שהוקמה על ידי אנשי מקצוע יהודים וערבים תושבי הגליל בעקבות אירועי אוקטובר, המקדמת תוכנית אב ללב הגליל "שתתבסס על מענה לצרכים העתידיים של הקהילות השונות תוך הגדלת שיתוף הפעולה ביניהן ושמירה על מרב השטחים הירוקים"; עמותת "מרחב" לעירוניות מתחדשת שזוהי הפעם הראשונה שהיא עוסקת במגזר הערבי ונענתה לאתגר, ועיריית סכנין שרואה חשיבות מיוחדת בכנס כבמה לחשיפה של הבעיות שאתן היא מתמודדת. "שיתפנו פעולה ביוזמה לכנס עם עמותות ‘שכנים' ו'מרחב' כי אנחנו לבד לא יכולים להרים כנס בקנה מידה כזה", אומר מהנדס העיר סכנין, סלימן עותמן, "עם אנשי מקצוע ואקדמאים ופוליטיקאים מכל רחבי הארץ. רצינו פעם אחת שתהיה חשיפה מקיפה של הבעיות במגזר הערבי בכלל ושל סכנין בפרט, כדי להציג את כיווני ההתפתחות והחסמים העומדים בדרך".

סכנין היא לכל הדעות המקום הטעון ביותר לכנס על תכנון בהקשר של יחסי יהודים-ערבים בישראל ונוגעת בעצבים חשופים, גם אם בכפפות מגן של "תכנון". ברקע של משקעים היסטוריים מצטברים, על השולחן בכנס יונחו סוגיות הליבה של הסכסוך הלאומי, ומשני צדי המתרס ייפגשו או יתנגשו כוונות טובות אבל גם אינטרסים לאומיים צולבים, הבדלי תרבויות ושאיפות ופערים בתפישות תכנון, שגם אותן אי אפשר לנתק מהקשר פוליטי. עצם המשפט "שמירה על מרב שטחים פתוחים" - שם קוד בעגה התכנונית בישראל להצרת צעדים והגבלת בנייה במגזר הערבי בתואנות סביבתיות, צודקות ככל שיהיו - הוא חבית של חומר נפץ.

מטרד ופוטנציאל

עם זאת, יוזמי הכנס מאמינים באפשרות להקים גשרים או לפחות ללכת בין הטיפות ולהחליף רעיונות, "שבסופו של יום אולי גם ייצא מהם משהו", דברי מנכ"ל עיריית סכנין קאסם אבו ריא, שטרח רבות על הכנס. "יש משקעים, בטח שיש. את המציאות אי אפשר לנטרל ואת הרגשות אי אפשר לשים במקפיא", הוא אומר, "אבל אולי זאת דווקא במה להעלות את הדברים. אני חושב שאם בא רעיון לא שגרתי צריך להרים את הכפפה. לקבוצה כזאת של מתכננים מכל הארץ יש משקל עצום, גם במישור המקצועי וגם בהזדמנות לחשיפה של סכנין לציבור, מעבר לסטריאוטיפים. סכנין היא לא רק עיר של הפגנות וכדורגל. יש כנס קיסריה ויש כנס שדרות, ועכשיו יש גם כנס סכנין". אולי יהיה ציון דרך.

גם האדריכלית עירית סולסי, יו"ר עמותת "מרחב", מעדיפה שלא לתת למטענים ולמשקעים ולשאלות מה היה קודם ומה גרם למה להפריע לכנס. "אני לא מאמינה ב'קודם', אלא במה יהיה הלאה. לא כולנו נסכים מה גרם למצב, אבל כולנו נסכים שצריך לעשות משהו. ואני לא מדברת רק על סכנין אלא גם על העבודה שלנו בירוחם. אין טעם להתעמק כרגע בשאלות על העבר, אלא מה לעשות עם מה שיש".

ההקשר שעמד לנגד עיני העמותה ותנאי להצטרפותה ליוזמה היה שלא רק עמותת "שכנים" תהיה בעלת העניין בפרויקט, "ולא רק ארכיטקטים כמונו, שבאים לרגע מתל אביב, ירושלים וחיפה", אלא גם שמקבלי החלטות במגזר הערבי יסכימו לדון בנושאים שעל הפרק. בכנס ישתתפו אדריכלים, מתכננים, אנשי אקדמיה, נציגי רשויות ערבים ויהודים ובכירים בזירה הפוליטית, בהם ראש עיריית סכנין מאזם גנאים והשר לענייני מיעוטים אבישי ברוורמן - ככל שזה נשמע כמבצע של צו פיוס. במרכז הכנס, נוסף להרצאות רקע, יתקיימו סדנאות תכנון שבהן יגובשו תוכניות רעיוניות לתכנון אפשרי בעתיד. חלקן עוסקות בעירוניות במגזר הערבי בכללו ואחרות בתכנון בבקעת סכנין ובעיר עצמה.

סדנה שינחה האדריכל יודן רופא מעמותת "מרחב" תוקדש לתכנון הכביש הראשי בסכנין, כביש מס' 805, החוצה את העיר. כבישים ראשיים במרכז העיר הם מטרד ופוטנציאל כאחד. סכנין היא מקרה מבחן קיצוני, ובסדנה ידונו הדרכים להפיכת הכביש מדרך אזורית סואנת ומסוכנת שבה רק עוברים למקום אחר - ל"מרחב הציבורי העיקרי של העיר" ואמצעי למינופה. בין גורמי תכנון בסכנין הדעות חלוקות בקשר לכביש - אם יש להותיר אותו ככביש המסחרי העירוני המרכזי בעיר תוך הפיכתו לידידותי, נגיש ובטיחותי יותר, או מנגד, לממש תוכנית שכבר קיימת לסלילת כביש טבעתי סביב לעיר שיקטין את לחץ התחבורה בכביש, אבל עלול לפגוע במסחר המקומי במרכז העיר.

הרחוב הראשי בסכנין. שנוי במחלוקת

תמונת מצב רחבה יותר של עירוניות - או בעצם העדרה - ביישוב הערבי יעלה המנכ"ל המשותף של עמותת "שכנים", האדריכל והמתכנן העירוני טובי אלפנדרי, בהרצאה "מעיור אצור לניידות בין-יישובית ביישובים הערביים בישראל", ובסדנת התכנון שינחה על "בקעת סכנין - מיישובים בודדים למיני מטרופולין".

היישובים הערביים, מסביר אלפנדרי, מייצגים דגם התיישבות יחיד בעולם כולו - יישוב כמעט ללא ניידות והתפתחות המבוססת על בעלות פרטית על הקרקע. אם עד 1948 היו בחברה הערבית תהליכי הגירה נורמליים מהכפר אל העיר, הרי עם הקמת המדינה כל זה נקטע ונחסם. העיר הערבית היא למעשה מגה-כפר, אומר אלפנדרי, עם כל התופעות הנלוות של התפשטות בלתי מבוקרת, בזבוז קרקע ותשתיות, מצוקת קרקעות ואי שוויון בין מיעוט של בעלי קרקעות לרוב של חסרי קרקע, עומס גובר על המרקם הקיים, בנייה לא חוקית, בנייה טלאי על טלאי והתפשטות בלתי מבוקרת לכל עבר ש"סופם שיאכלו את כולם", דברי אלפנדרי.

מדינת ישראל, אומר אלפנדרי, היא זו שהפכה את תושביה הערבים "למכורים לקרקע, והם אלה שסובלים מזה. הם עסוקים כל הזמן בהישרדות ובמאבקים על קרקעות". אלפנדרי רואה בחזרה של החברה הערבית למסלול של עיור ואורבניזציה - ניידות והגירה, נדל"ניזציה של הקרקע, בנייה רוויה, תכנון אזורי ארוך טווח - פתרון הכרחי למצב שהוא כבר עכשיו קטסטרופלי. הוא מאמין "שהכל מתחיל בתכנון" ורואה בתוכנית לפיתוח מיני מטרופולין ערבית-יהודית בבקעת סכנין מקור משיכה לאוכלוסייה חזקה ונקודת מוצא "לשילוב היישוב הערבי במערכות חיים מודרניות".

פינוק תל אביבי

מפגש בין עקרונות תכנון מערביים מבית המדרש של העמותות "שכנים" ו"מרחב" לבין המציאות בקו התפר היהודי-ערבי הוא התנגשות בלתי נמנעת בין תרבויות ובין אינטרסים לאומיים קוטביים. זה לא מקרה שאלפנדרי נוקט כלפי היישוב הערבי את המונח "התפשטות בלתי מבוקרת" המחלישה את היישובים ו"בנייה טלאי על טלאי שיש להגביל ולהסדיר", וסלימן עותמן רואה באלה מאפיינים מקומיים ותובע להרחיב את שטח השיפוט המוניציפלי של סכנין כתנאי הכרחי לחוזקה הכלכלי והחברתי. ההתפשטות הבלתי מוסדרת הזאת היא גם סוד הקסם - ומכרה זהב תיירותי - של היישוב הערבי, שיישובים יהודיים כשרים יכולים רק לחלום עליו. החשש גדול לכן מ"הסדרה" תכנונית. ביישובים הערביים מתקבלים הרעיונות של אלפנדרי ועמותת "שכנים" ברגשות מעורבים. "כולם מבינים שצריך את זה, אבל פתרונות של ניידות מעוררים התנגדות גורפת".

מיני מטרופולין בבקעת סכנין תקום יום אחד, מאמין סלימן עותמן, שמכיר את התוכנית, וזה יקרה "בעוד 30 או 70 שנה. אבל אנחנו אומרים שהמעבר מכפריות לעירוניות צריך להיעשות בצורה רגישה. יש לנו מסורות, יש לנו מורשת, אנחנו עם עם מנהגים, אי אפשר להנחית דבר כזה היום על דיר חנא או עראבה או סכנין. אנחנו לא רוצים עוד הולילנד. אנחנו לא ניו יורק. עירוניות היא אצלנו לא שוות ערך לנדל"ניציה אלא לחיזוק היישוב. אם לא יפתחו לנו שטחים לפרויקטים אזוריים, זה בלתי אפשרי לחזק את סכנין, אנשים לא יבואו לגור פה וסכנין תישאר סכנין".

שטח השיפוט של סכנין ושל יישובים ערביים רבים אחרים בגליל הוא עצב חשוף. עותמן מזכיר את החסמים לפיתוח שעלו לא אחת לכותרות: קידוח של מקורות, בסיס צבאי, אזור תעשייה ש"אנחנו לא רואים ממנו שקל", כביש, מאגר ביוב, יישוב חדש במסגרת פרויקט הגליל, "ואני לא אומר את זה מבחינה פוליטית. אנחנו מבקשים לבדוק את הדברים תכנונית ולא פוליטית. אבל אם יש אינטרס פוליטי לחסום יישובים ערביים, אז אולי ההתבוננות היא אחרת".

על הרקע הזה, הדיבורים על חדשנות תכנונית, תכנון בר קיימא או עירוניות אחרת נשמעים כפינוק תל-אביבי במקרה הטוב. ואולי לאו דווקא. אולי מכאן תצא בשורה-אזהרה שלא לחזור ביישוב הערבי "על השטויות שאנחנו עשינו", דברי סולסי. אולי. עצם המוכנות להעלות את הפרות הקדושות האלה על השולחן, ומיקומו של הכנס בסכנין, דווקא בסכנין, היא הבשורה. אולי תימצא דרך להחזיק את המקל הזה בשני קצותיו.

כנס סכנין יתקיים בימים רביעי וחמישי 28-29 בחודש במרכז הפיס הקהילתי בסכנין. לפרטים נוספים.